חפשו בפייסבוק ובגוגל: מציורי המערות לטלפון החכם. ברשת חנויות סטימצקי ובאתר סטימצקי באינטרנט.

יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

מאה שנים של חדשנות: לידתו של עידן המידע במאה התשע-עשרה

להרבה מאיתנו יש תחושה שעידן המידע הנוכחי החל במחצית השניה של המאה-העשרים... או אולי אפילו בעשרים או בשלושים השנים האחרונות. בחלק ג' של הספר "מציורי המערות לטלפון החכם: האבולוציה של המציאות המדומה" אני מבקש להראות כיצד במהלך המאה התשע-עשרה - במאה השנים שחלפו מ-1800 עד 1900 - הונחו מרבית היסודות לעידן המידע בן זמננו. 
בסדרה של פרקים בספר שמתארים את ה"גאג'טים" ואת טכנולוגיות המידע פורצות הדרך של המאה ההיא (רשימת ה"גאדג'טים כוללת מכונות משונות ומרתקות מבחינה הנדסית ומבחינת המודלים העסקיים ששמשו אותן כגון הטלגרף ההרמוני, הדיקטפון, הפונוגרף, רובה הצילום, הדאגרוטיפ, הזואופרסיסקופ, הקינטוגרף, הפונוטוגרף), אני מבקש להראות כי בסופה של המאה התשע-עשרה כבר היו במקומן כל התשתיות המושגיות, הטכנולוגיות (והמודלים העסקיים) שאפשרו את המימון לפיתוח, ליישום ולהפצה של מערכות המידע החדשות. בפוסט הקצרצר הנוכחי, אני מבקש לתת לכם טעימונת קטנה של כמה מהדברים שהתרחשו במאה המופלאה הזו שמטופלת בספר בפירוט רב וכוללת מספר רב של סיפורים קטנים ובלתי מוכרים על הדרכים שבהם הומצאו כמה מההמצאות החשובות והמפתיעות של המאה התשע-עשרה.
איור טכני של טכנולוגיות מידע במאה ה 19 מתוך ספר שפורסם בשנת 
1859. מקור: Noad, Henry M. A Manual of Electricity. Lockwood & Co., 1859. עמוד: 746

בתולדות תרבות המערב מתוארת המאה התשע-עשרה כ"תור הזהב" (Belle Epoque), עידן שבו גבר ביטחונן של הבריות בערכים של אמון, תום, יציבות ושלום, או כך לפחות חשבנו בעבר.[i] אמנם במאה זו ידעה האנושות טרגדיות לרוב ומלחמות נוראות כמו מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית ומלחמת הבורים, ועם זאת, כפי שכתבה טוכמן, בני אדם היו תמימים יותר במובן זה ש"תלו יתר תקווה באנושות ממה שהם תולים בה היום". היה זה עידן של מלחינים גדולים (בטהובן), ציירים מחדשי חידושים (קלוד מונה), סופרים נצחיים (ויקטור הוגו, מארק טוויין וטולסטוי), מדענים יצירתיים (לואי פסטר, צ'רלס דרווין, קארל מרקס, גרגורי מנדל) ומדינאים רבי השפעה (נפוליאון בונפרטה, אייברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה). בעקבות מחקריהם של טוכמן ואחרים אנו יודעים הרבה יותר על רוח הזמן (Zeitgeist) האופיינית לתקופה ועל מורכבותה הרבה. אנו יודעים שהיתה זו "מאה שעמדה בנתיב התמורה המואץ ביותר בהיסטוריה האנושית" שכן "מאז התפרצותה האחרונה של תשוקת הלוחמנות הכללית שהתגלתה במלחמות נפוליאון, שינו המהפכה התעשייתית והמהפכה המדעית את פני העולם." חשוב לזכור כי "האדם עבר את סף המאה התשע-עשרה כשהוא משתמש רק בכוח השרירים שלו ושל בהמתו, תוך היעזרות ברוח ובמים, ממש כפי שנכנס, פחות או יותר למאה השלוש-עשרה."[ii] ביות המים הרותחים – המצאת הקיטור – היה שלב משמעותי שהתרחש כמאה שנה קודם לכן: "נהמת הקיטור היא נהמת ניצחון ההשכלה על הבערות, העבודה על העצלות, החכמה על ההבל, הקִדמה על האחור, השכל על הסכלות, ניצחון הרוח הצח והמבריא על רוח הקטב והמרירי, ניצחון המשכילים על המהבילים!"[iii] אולם בסוף המאה כבר היה האדם מצויד בטכנולוגיות תחבורה (קטר קיטור, ספינת קיטור, מכונית וספינות אוויר), באנרגיה (חשמל, לרבות נורה חשמלית) ובעיקר בהקשר שלנו בטכנולוגיות מידע ותקשורת (מכונות חישוב, טלגרף, מכונת כתיבה, פקסימיליה מכאנית, מצלמה, סרט קולנוע, פונוגרף, טלגרף, טלפון ורדיו). טכנולוגיות מידע אלו יובילו במאה השנים הבאות ליצירת חברה אנושית שמקורות העושר והעוצמה בה יוגדרו מחדש ובזיקה לשימוש ולשליטה בתשתיות של הטכנולוגיות החדשות הללו.[iv]
מכונת פקסימיליה מכאנית, אמצע המאה ה 19. טכנולוגיה פורצת דרך להעברת מידע דרך כבלים חשמליים. בספר הטכנולוגיה המענינת הזו ומשמעותה העקרונית נדונה בהרחבה.

כך מבשרת המאה התשע-עשרה את ההווה במובנים רבים מאוד, ואולי בראש ובראשונה במה שעשתה לזמן (ביטלה אותו), למרחב (המיתה אותו) ולסמלים (שכללה אותם). במאה התשע-עשרה התקצר הזמן לפחות בשלושה מובנים משלימים: (1) משכי הזמן בין המצאת טכנולוגיית מידע אחת לזו הבאה אחריה הלכו והתקצרו; (2) הטכנולוגיות אפשרו העברה של מידע בדרך שהתקרבה יותר ויותר לזמן אמת; ו(3) משכי ההפצה וההטמעה של כל טכנולוגיה מידע חדשה הלכו והתקצרו. קיצור הזמן צמצם את העולם ובהמשך הפך אותו לשטוח יותר.[v] במקביל, הסמלים לסימול מידע ורעיונות נעשו מופשטים ורחוקים יותר מהמציאות, ובו בזמן אפשרו ייצוג מדויק יותר של אותה מציאות עצמה. צורות חדשות של הסמלה ואחסון של מידע – לכידה של מציאות חזותית (צילום) ושל מציאות קולית (פונוגרף) – שלא התקיימו עד המאה התשע-עשרה הופיעו על בימת ההיסטוריה לקראת סוף המאה.

עידן ענק ויצירתי זה "לא מת מזִקנה ולא בתאונה", כלשונה של ההיסטוריונית הגדולה ברברה טוכמן, אלא הסתיים בהתפרצות האנרגיה האלימה של 1914 - מלחמת העולם הראשונה. המתחים העצומים שיצרה הקִדמה הטכנולוגית של המאה התשע-עשרה הובילו בסופו של דבר להופעתה של "הרִשעוּת הממושכת" – מלחמת העולם הראשונה – העוברת "כרצועת אדמה חרוכה בין המאה התשע-עשרה להווה," אך בה במידה מסמלת את המעבר לתקופתנו זו: עידן המידע.

בואו לתמוך בהפקת הספר ולבחור מתוך מגוון תשורות שוות במיוחד באתר הדסטארט
התפיסה שאותה אני מפתח ומסביר בספר רואה אפוא במאה העשרים (1900-2000) את המאה שבה פותחו, קושרו ברשתות ואוחו דיגיטלית (Digital Convergence) טכנולוגיות המידע שהופיעו לראשונה במאה התשע-עשרה. במובן זה, מהפכת המידע המיוחסת על פי רוב למאה ועשרים, מתחילה כפי שאני מבקש להראות ולהדגים, כבר בראשית המאה התשע-עשרה. במאתיים שנות המסע בזמן שאני עורך בחלק ג' של הספר (המאה התשע-עשרה) ובחלק ד' (המאה העשרים) שלו – מאתיים השנים האחרונות של האלף השני לספירה – אני מבקש להראות כי אף שהחיים במאה ועשרים ובהווה מזכירים נסיעה מטורפת ברכבת שדים מבחינת חדשנותן ומהירותן של הטכנולוגיות החדשות, בני המאה התשע-עשרה חוו חוויות דומות אך בעוצמות פליאה והשתאות גדולות בהרבה. עוצמות ההשתאות שחשו האנשים שנחשפו אז לטכנולוגיות המדהימות הללו עולות לדעתי על כל זיכרון, שבטח יש לחלק מכם, ביחס לפליאה שחשתם בפעם הראשונה בחייכם שנתקלתם במכונת פקס (גם הוא הומצא כבר במאה ה-19...) או ב"טלפון ללא חוטים" שמוכר לנו כיום כטלפון נייד (גם הטלפון וגם היכולת לשדר ולקלוט שיחות ללא חוטים הומצאו ויושמו במאה ה-19...).
מכונת פונוגרף (לימים גרמופון, ובהמשך פטיפון) ללכידה ושינוע קולות וצלילים. הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה בני מיננו לכדו מציאות מדומה קולית (1854 לערך).
מכונת הדפוס (1450), כפי שאני מראה בפרקים מוקדמים יותר בספר, אִפשרה הפצה של מידע בהיקפים ובנפחים ששינו את העולם. עם זאת, הוא היה בגדר טכנולוגיית מידע השבויה במגבלות הזמן והמרחב. דף הנייר עצמו, הטקסט המודפס, חייב היה לעבור באופן פיזי ממקום למקום, אם באמצעות מחלקי הדואר, אם על גבי אוכפי סוסים, בקרונות דואר או באוניות. כל זה עמד להשתנות ממש על סיפה של המאה התשע-עשרה עם אילוף וביות "הכוח הפראי": כוחות החשמל והמגנטיקה.
בתולדות האנושות אירע אי-אלו פעמים שכוחות הטבע "בויתו" בידי האדם, שניצל משאבים אלה לצרכיו באופן יזום, מתועל ונשלט. במקרים מסוימים (נדירים למדי) הושגה הבנה תיאורטית אינטואיטיבית או מעמיקה של מקורות האנרגיה הטבעיים האלה עוד בטרם השימוש בהם (למשל עם ביות הרוח לשימוש בטחנות רוח, עם השימוש במפרשים בכלי שיט או עם תהליך הביקוע הגרעיני). ברוב המקרים האחרים הצליח האדם לביית את כוחות הטבע בלי להבין במלואה את דרך הפעולה שלהם, תוך יישום של ניסיון חיים פשוט או של תובנות אמפיריות שפעלו הלכה למעשה והסבו תועלת רצויה. זהו למשל המקרה של ביות הצמחים ובעלי החיים בכל רחבי העולם העתיק, הישן והחדש. בני אדם בייתו את הכבש ואת העז, את הלאמה ואת היאק, את השעורה, את התירס, את החיטה ואת האורז, כל זאת בלי להכיר את הרעיונות של צ'רלס דרווין על הברירה הטבעית ובלי להכיר את חוקי התורשה של גרגורי מנדל שנוסחו רק במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. 
כך קרה גם עם ביות החשמל. האדם רתם את הכוח החשמלי לשימושו עוד בטרם הבין איך בדיוק הוא פועל. גילוי תופעות החשמל אירע בסדרת תצפיות וניסויים שלימדו את בני האדם על תכונות החשמל והמגנטיות בלי שתכונות אלה היו מעוגנות במסגרת תיאורטית סדורה ורחבה. הסיפור של גילוי הכוח החשמלי והכוח המגנטי, כמו גם הבנת הקשרים ביניהם ודרכי הפעולה שלהם, חוצה יבשות וגבולות. ראשיתו בסוף המאה השמונה-עשרה וסופו בתובנות של הפיזיקה האיינשטיינית המודרנית במאה העשרים. רתימת הכוח החשמלי בידי האדם תגדיר מחדש את טווח יכולות האפשר של טכנולוגיות המידע. בשל חשיבותו הרבה של החשמל לדרך שבה התפתחו טכנולוגיות המידע במאות התשע-עשרה והעשרים, פרק שלם ומקיף בספר מספר את תולדות "אילוף" ו"ביות" החשמל ומתאר בין השאר שתי טכנולוגיות "משעממות" - האלקטרומגנט והדינמו - שאפשרו בהמשך את רתימתו של הכוח החדש לפיתוח דורות חדשים של טכנולוגיות מידע העושות בו שימוש.

האלקטרומגנט - המצאה "קטנה ומשעממת" שתשנה את העולם (מחצית ראשונה של המאה התשע-עשרה)
המכונה הראשונה שעושה שימוש ישיר במגנטיקה, חשמל, ואלקטרומגנט מופיעה ב-1836. או אז, פיתחו האנגלים וייטסטון וקוק את הטלגרף הראשון באירופה (שנרשם כפטנט ב-1837) מכונה שתשנה לגמרי את כללי המשחק בהצפנה ושילוח מידע בין בני האדם. פרק מקיף בספר מספר את תולדות הטכנולוגיה המדהימה הזו. כאן גם החלה הינתקות הטקסט הכתוב ממגבלות הזמן והמרחב, תהליך שהואץ באופן משמעותי עם המצאתו של מורס את הטלגרף ב-1835, מכשיר שאִפשר לראשונה העברת שדרים מוצפנים לאורך כבל חשמלי. אגב כך פיתח מורס גם את היכולת להביע את כל המידע הכתוב תוך שימוש בשלושה סימנים בלבד, קו ונקודה בשילוב עם רווח, פריצת דרך אינטלקטואלית מרהיבה של המין האנושי. בארצות הברית נפוץ מכשיר הטלגרף באופן מסחרי כבר ב-1844.
קודים מוקדמים של הצפנת מידע באמצעות מכונת הטלגרף (בשנים שלפני שכתב המורס הפך לסטנדרט)
ב-1876 ממציא אלכסנדר גראהם בל את הטלפון – טכנולוגיה שתאפשר שיחה של ממש בין בני אדם ללא מגבלות זמן ומרחב וללא צורך לשלוט בשפת סמלים מיוחדת פרט לדיבור. עם זאת, הטלפון עדיין חייב שימוש ב"צינורות" פיזיים, חוטי הנחושת שטוו את ערוצי תקשורת מאז ימי הטלגרף. בהמשך המאה התשע-עשרה, בעבודות של אדיסון, הרץ ומרקוני, הונחו היסודות להעברת שדרים מלאים של מידע ללא צורך ברשת כבלים פיזית – המצאת הרדיו. כעת ניתן היה לראשונה להעביר מידע (באמצעות טלגרף אלחוטי) באופן אינטראקטיבי בלי להיות מחובר פיזית למערכת התקשורת בכבלים.
מודעת גיוס למרכזניות - "טוות השיח" - הנשים שהיוו את ליבת מערכת המיתוג שחברה את מערכות הטלפון הראשונות בטרם הופעת המרכזיות המכאניות. סיפורן העצוב של מרכזניות אלה מתואר בספר בפרק שעוסק בטכנולוגיות המרכזיות והטלפוניה של המאה התשע-עשרה
לבסוף, במאה התשע-עשרה התאפשרה גם לראשונה בהיסטוריה של המין האנושי היכולת להנציח פיסות של מציאות חזותית. תולדות הלכידה המתועשת של החזותי נפתחות בעצם אז, אם נראה בציור מדיום מוגבל מבחינת יכולתו לקבע, להקפיא ולהנציח אירועים קצרים בזמן, בהשוואה למשל לציור דיוקנאות או לציורי נוף. הטכנולוגיה ללכידת החזותי ראשיתה בהמצאת המצלמה והמשכה בראינוע. במאה העשרים, עם הופעת הטלוויזיה, השתחררו גם טכנולוגיות המידע החזותיות האלה מהשימוש בחוטים עם הגעתה של הטלוויזיה.
קמרה אובסקורה - מצלמה אנלוגית מהמחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. ה"צילום" נעשה על ידי שרטוט ידני של קווי האור והצל שהתקבלו בתוך "לשכה אפלה" שלה נקב עדשה לקבלת האור שצלליותיו צוירו ביד אדם.

"ספר פורץ דרך" - ראיון עם בן כספית על הספר מציורי המערות לטלפון החכם. פברואר 2017.


[i] שני מקורות מומלצים לתיאור רוח התקופה והמאה שקדמה לה: William Hardy McNeill, History of Western civilization: a handbook, 6th (revised and enlarged edition) ed. (Chicago: University of Chicago Press, 1986); William Hardy McNeill, The age of gunpowder empires, 1450-1800, Essays on global and comparative history (Washington, DC: American Historical Association, 1989). כמו כן נעשה שימוש בתמונה הרחבה שמציע ברודל: Fernand Braudel, A history of civilizations (New York, N.Y., U.S.A.: A. Lane, 1994), chapters 18, 19, 21, 22.

[ii] ברברה ורטהים טוכמן, המגדל הגאה: דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1890-1914 (תל אביב: דביר, 1998), 11-14.; תומס ל. פרידמן, הלקסוס ועץ הזית: הגלובליזציה - מבט אל עולם משתנה (אור-יהודה: הד ארצי, 2000); תומס ל. פרידמן, העולם הוא שטוח: העולם הגלובלי - החיים במציאות החדשה (תל-אביב: אריה ניר, 2006).

[iii] לקראת חגיגות פתיחת תחנת רכבת הקיטור לירושלים בשנת 1892, חידש אליעזר בן יהודה את המילה רכבת. בן יהודה שראה בהנחת המסילה סמל לניצחון הנאורות פרסם בעיתונו "האור" את שיר ההלל הזה לקיטור כמה שבועות לפני טקס הפתיחה. ראו: קשת רוזנבלום. הארץ. "ירושלים מחכה ל'מתחם תחנה' משלה". 2012.  23-10-2012. http://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/1.1848164 (גישה בתאריך: 30-11-2012).

[iv] Manuel Castells, The rise of the network society (Malden, Mass.: Blackwell Publishers, 1996); Joel Mokyr, The gifts of Athena: historical origins of the knowledge economy ;(Princeton, N.J. ; Oxford: Princeton University Press, 2002) אלוין טופלר, הגל השלישי (תל-אביב: עם עובד, 1984).

[v] Manuel Castells, High technology, space, and society, Urban affairs annual reviews (Beverly Hills, Calif.: Sage Publications, 1985).






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה